עננת הקורונה מסרבת להתפוגג- שורת הגזירות מוסיפה להתרחב, ההיסטריה גוברת וכפי שזה נראה כרגע ממש כמונו, גם בקרב ראשי המדינה שוררת בעיקר אי וודאות ואנחנו דוהרים לעבר אובדן הדרך לטיפול במגפה. כמו בכל משבר, הקטסטרופה הכלכלית תשפיע על תחומים רבים בהם העיצוב שבאופן שגוי נתפס כמותרות, יהיה בין הראשונים להיפגע וכאן בדיוק מתחילה הבעיה.
בטי יעקובסון, צילום: אורית ארנון
במשך שנים סובל עיצוב הפנים מיחסי ציבור גרועים במיוחד! במבחן התוצאה רוב האנשים עדיין סבורים כי במשוואה של עיצוב פנים- אסתטיקה מול פרקטיקה, האסתטיקה לוקחת בגדול. האומנם? זוהי שגיאה גסה! עכשיו, כשאנחנו במלחמה על עתיד הבריאות והכלכלה, זה הזמן גם להילחם על הגדרת מקצוע עיצוב הפנים כמקצוע חיוני לגוף ולנפש. לא מדובר כאן במותרות אלא ביכולת ליצור חללים שמשפיעים על האנרגיה, הלך הרוח, על העשייה והתפוקה ועל האינטראקציה שלנו עם המשפחה והסביבה.
אני מצטטת כאן את משפטו האלמותי של פרנק לוייד רייט, אחד האדריכלים האהובים עליי בכל הזמנים: "הדבר הכי חשוב בבניין זה הפנים שלו". אמר וצדק-עיצוב פנים יכול לרפא לנחם ,להצמיח ולהציל אותנו מעצמנו. אבל מה קורה בפועל? הדעה הרווחת בקרב הציבור הישראלי היא כזאת: "עיצוב פנים זה מותרות", רק עשירים ופלצנים לוקחים מעצבת פנים ונו, מה היא באמת כבר עושה? מתאימה את הווילון לספה? בשביל אני אני צריך לשלם לה?? מה, אני פראייר??" אז התשובה היא כן! אתה לא סתם פראייר, אלא פראייר גדול !!
ההשפעה העצומה של תכנון חללים ובתוך כך הגדרה של מפתחים, וויסות עוצמת האור ובחירת הצבע הם דברים שנחקרו לאורך שנים ונמצא שבכוחם להשפיע על התפתחות תקינה של ילדים, פריון עבודה וכו'. ועל אף כל הידע העצום שהצטבר מהמחקרים והמסקנות המטלטלות שעולות מתוכו, עיצוב פנים עדיין לא הצליח לכבוש את מקומו על הבמה המרכזית ועדיין נתפס כאח החורג והגיבן של האדריכלות.
חייבת אחת ולתמיד להבין מה לא ברור בעובדה שעיצוב פנים הוא המצע עליו צומחים ומתפתחים קשרים חברתיים הדוקים של משפחה וקהילה? עיצוב הוא הפלטפורמה השקופה שמזינה יצירתיות , שמחה , הרמוניה של גוף ונפש , נחת רוח והוא גם הצומת בו מתחברות הפונקציה והאסתטיקה לישות אחת והחיבור ביניהם גורם לנו לפרץ של אנדורפינים ואקסיטוצינים מוגבר. עיצוב אינו מוגבל רק לבתים שלנו- בימים כתיקונם אנחנו פוגשים אותו בכל מקום אליו נלך, נשב ונאכל . בין אם במסעדה ,במטוס ברחוב או במשרד. הוא נוכח כל הזמן ובכל מקום וככזה הוא מקרין על הבריאות, האנרגיות, ואיכות החיים שלי ושלך.
לעלעל בז'ורנלים, לשייט באינסטוש ולהסתובב בחנויות הכי שוות (כשאפשר) לא הופכים אף אחד למבין גדול, וגם לא קטן אגב, בתחום. כמו שאותו "מבין גדול" לא ינתח לעצמו את האף עם איזמל וסכין יפנית בבית אלא יפנה למנתח פלסטי, כך גם ראוי שישתמש בידע והיכולות של מעצב או מעצבת פנים. זהו תחום שדורש ידע עצום בתכנון, הבנה במערכות כמו חשמל מיזוג אויר ואינסטלציה, הבנה בתהליכי עבודה בבניין והכי חשוב, לנצח על התזמורת המטורפת הזאת ביד רמה עד להפקת התוצר המוגמר הטוב ביותר. אם נשים את הדברים על השולחן ונאיר אותם באור גדול המסקנה היא כדלקמן : לא כל מי שגר בבית יודע לתכנן אחד כזה, לא כל מי שנוהג ברכב יודע גם לתכנן רכב ולא כל מי שיש לה רחם היא באופן אוטומטי אמא! תזכרו: עיצוב פנים לא טוב הוא רעל לנפש בדיוק כמו ג'אנק פוד לגוף!
הטרגדיה הגדולה במקצוע שלנו היא העובדה שהעוצמה הטמונה בעיצוב היא בלתי מדידה- אי אפשר לשקול אותו, לפרוס אותו, או למדוד אותו ובעולם שלנו כל מה שאי אפשר למדוד פשוט לא קיים. אם לא ניתן לכמת תחום למשוואה מתמטית הוא נהפך לשקוף שולי וחסר חשיבות . לא ניתן לתרגם את העוצמה האדירה של העיצוב לכוח פוליטי, גם לא לשינוי חברתי או למנוף כלכלי. איש לא יעמוד במרכז לובי מדהים של מלון ויגיד "וואלה, שפכו פה 3 טון של עיצוב פנים משובח", אבל בפועל זאת אחת הסיבות המרכזיות בזכותן בעליו יושבים בבית על ארגזים של כסף.
אני אופטימית מטבעי וככזאת, אני באמת מאמינה שמשבר הקורונה רק יגביר את הדרישה למעצבי פנים. עכשיו, כשאנשים נצורים בבתים, הם מבינים יותר את הכוח המופלא שטמון בתכנון ועיצוב החלל ואני מעריכה שיותר מאי פעם הם ידעו להעריך את המקצועיות שדרושה ליצירת למרחב מגורים אפקטיבי, מכיל ועוטף ואני מאחלת שיהיה לאנשים מספיק שכל כדי להתחבר לאיש או אשת מקצוע מהמעלה הראשונה שיצרו עבורם מרחב בדיוק כזה.
