הריצוף נהפך בשנים האחרונות לראי הטוב ביותר של ענף השיפוצים, כמו גם לראי הטוב ביותר של הבית. הסיבה העיקרית לכך היא שהדבר הראשון שבו אנחנו נתקלים בהיכנסנו לבית המשופץ החדש הוא הריצוף, שמותיר את הרושם הראשוני. הכל על ריצוף באבן. תקציר פרק מתוך ספרו של ערן סיב – המדריך השלם למשפץ
ריצוף שיש או גרניט פורצלן
ההבדל המשמעותי בין ריצוף השיש לבין הפורצלן הוא שבריצוף שיש לא נראה כלל את החיבורים לאחר הליטוש, והמרקם של הרצפה יהיה אחיד כמו פלטת שיש אחת גדולה. בגרניט פורצלן, לעומת זאת, תמיד נראה את החיבורים בין אריח לאריח, שעם הזמן מתמלאים בלכלוך, משחירים וגורמים לריצוף להיראות פחות ופחות טוב. בנוסף, שיש חלק משדר יוקרה
סוגי אבן לריצוף
קיימים שלושה סוגי אבן עיקריים: אבני חול, אבני גיר והשיש.
אבני החול כשמם כן הם, עשויים מגרגירי חול שהתהוו לאבן ויצרו את המרקם שלה. אלה אבנים רכות מאוד, סופגות מים ולכן מתאימות בעיקר לריצוף חוץ או לחיפוי קירות פנים במקומות לא רטובים. אבן החול לא מומלצת לריצוף פנים בשל רמת הספיגות הגבוהה שלה.
הליימסטון, או בשמה הישראלי אבן גיר, הינה האבן הנפוצה ביותר בשיש המקומי, הנחצב בחברון או במצפה רמון. הסוגים הנפוצים ביותר בישראל הם אבני גיר או ליימסטון. האבנים מסוג זה הן בעלות מרקם יפה בגוון צהוב או בז', והן מומלצות לריצוף חוץ או לחיפוי חוץ של בניינים. הקהל הישראלי אוהב לרצף בסוגי האבנים האלה למרות הבעייתיות האפשרית: הליימסטון פחות מומלצת מהשיש מכיוון שלפעמים הגידים שבתוך האבן נפתחים עם הזמן וגם דרגת הספיגות שלה גבוהה יותר מזו של השיש. לאחר ליטוש הליימסטון מבריקה פחות מהשיש, ובכך אפשר להבדיל בנקל בין ליימסטון לשיש.
השיש הוא המוצר היוקרתי והאקסקלוסיבי ביותר בתחום הריצוף. מאז ומתמיד נחשב השיש לחוד החנית בתחום האבן. הוא מיושם בייחוד בריצוף פנים או חוץ, בחיפוי קירות באמבטיות ובמשטחים מעל ארון מטבח או אמבטיה. היופי בשיש מתבטא באחידותו ובברק שמתקבל לאחר ליטוש. ככל שהשיש אחיד בגווניו כך הוא נחשב ליוקרתי יותר. לרוב, ככל שהשיש מבריק יותר הוא נחשב גם ליוקרתי יותר במראה ואהוב על ידי הקהל הישראלי. המידות הנפוצות ביותר בשוק הישראלי הן 60/60, 80/80, 100/100. ככל שהמרצפות גדולות יותר, כך מחירן גבוה יותר ויש פחות חיבורים בין אריח לאריח.
יישום נכון של שיש
יישום השיש חשוב מאוד להצלחת הריצוף. מומלץ לאטום או להבריש את כל גב האריח בדבק בכדי למנוע עלייה או ספיגות מהצד התחתון של השיש, לרוב הספיגות מצדו התחתון של השיש נראית בבירור בצדו העליון של השיש. כך למשל, בגמר פרויקט יוקרתי בתל אביב נראו כתמים ירוקים על השיש שלא היו שם לפני היישום. הלקוח לא היה מוכן לקבל כתמים אלה מכיוון שהם היו במרכז הסלון, ולטענתו הוא לא רצה או ביקש כתמים כאלה בסוג השיש. הלקוח פנה ליבואן בתלונה על הכתמים במרכז הסלון, וביקש פיצוי על השיש החדש שהוא צריך להחליף, על העבודה הנוספת, וגם על ליטוש השיש הנוסף לאחר הריצוף. היבואן מצדו טען שהשיש נבדק על ידי הלקוח ומכיוון שהאריחים רוצפו הוא אינו אחראי. לאחר עימות שכלל כמה פגישות נקבעה פגישה בבית הלקוח. בפגישה נראה בבירור הכתמים בארבעה אריחים שהיו ירוקים וגדולים. באריח המרכזי נוצרו שלושה כתמים גדולים במרכזו, שנראו לא אסתטיים ולא מובנים.
בחוסר ברירה ביקש היבואן לפרק את האריח המרכזי. הפועלים פירקו את האריח וגילו שגב האריח לא היה אטום, ובאופן מפתיע מתחת לאריח נמצאו שלושה זיתים ירוקים שכנראה נשכחו מתחת לאריח. הזיתים נספגו בגב באריח שלא נאטם, ולכן הכתמים צצו בחלקו העליון. בעל הבית יצא נבוך והבין שעובדי הרצף אשמים ולא היבואן. במידה שהזיתים לא היו נשכחים מתחת לשיש וגב האריח היה נאטם לא היו מגיעים לכדי אי נעימות שכזו מול היבואן.